אילו שעשועוני טריוויה היו הבולטים והאהובים לאורך השנים בישראל? | חלק א'

בסוף שנות ה-60 החלו שידורי הטלוויזיה בישראל. כבר באותן שנים ניתן היה לראות שילוב של שעשועונים שכללו בידור לצד אתגר אינטלקטואלי, כאשר אלו התאימו לסטנדרטים החינוכיים והתרבותיים של השידור הציבורי.

בכתבה שלפניכם, אחת מתוך שלוש, נסקור באופן מקיף את התפתחות שעשועוני הטריוויה בטלוויזיה הישראלית, מתקופת החלוציות של השידור הציבורי, דרך מהפכת הערוצים המסחריים ועד לעידן הדיגיטלי המודרני, תוך התייחסות לפורמטים, להשפעה התרבותית ולמגמות שעיצבו אותם.

בחלק הראשון נתמקד בעידן החלוציות משנות ה-70 ועד שנות ה-90. תקופה זו התאפיינה בדומיננטיות הבלעדית של רשות השידור, שכללה ערוץ מרכזי ויחיד ובתוכו גם את הטלוויזיה החינוכית. רשות השידור הייתה הראשונה לעצב את פורמט השעשועונים, תוך שימת דגש על ידע, העשרה תרבותית ולרוב גם גישה צנועה יותר לפרסים.

שחק אותה – השעשועון הראשון שכלל בתוכו אלמנטים של טריוויה

שחק אותה שודרה בערוץ 1 בשנים 1979–1980 ושוב בין 1983 ל-1984, בהנחיית דודו טופז. התוכנית התבססה על הפורמט האמריקאי "הפירמידה", שכלל בדרך כלל משחקי אסוציאציות וניחושים. אתגרים אלה דרשו מהמשתתפים להשתמש בידע ובחשיבה מהירה כדי לזהות מילים או ביטויים בהתבסס על רמזים, ובכך שילבו בשעשועון אלמנטים של טריוויה.

_{דודו טופז בשעשועון "שחק אותה" | צילום מסך: ויקיפדיה.}

גרסה מאוחרת יותר של השעשועון, בשם "הפירמידה", שודרה בערוץ 2 ב-2002, מה שמעיד על הפופולריות המתמשכת של הפורמט.

מקבילית המוחות - חידון ידע מובהק

מקבילית המוחות שודרה בערוץ 1 בין השנים 1989 ל-1996. את התוכנית הנחו יצחק שמעוני בארבע העונות הראשונות, ולאחר מכן מיכאל דק בשתי העונות האחרונות. 

התוכנית התבססה על הפורמט הבריטי היוקרתי "Mastermind", המשודר כיום ב-BBC, וכללה מתמודדים שענו על שאלות בתחום התמחות שבחרו, כשבסבב נוסף נבחנו בידע כללי. המשתתפים יכלו "להעביר" שאלה, ותשובות שגויות הובילו את המנחה למסור מיד את התשובה הנכונה.

_{מקבילית המוחות - לוגו השעשועון | צילום מסך: ויקיפדיה.}

בתחילה, הפרסים בתוכנית היו צנועים, כגון שוברים לקניית ספרים, מה ששיקף את ההתמקדות בהישג אינטלקטואלי על פני תגמול חומרי. עם זאת, ככל שהתקרבו שידורי ערוץ 2 המסחריים, התוכנית התאימה עצמה והציעה פרסים משמעותיים יותר, כמו טיסה הלוך ושוב ללונדון בעונותיה המאוחרות, מה שמעיד על תגובה לתחרות המתפתחת בין ערוצי הטלוויזיה השונים.

השינוי בפרסים, המקושר במפורש לתחרות המתקרבת מערוץ 2, מראה כי עצם הציפייה להגעת הטלוויזיה המסחרית הספיקה כדי להשפיע על האסטרטגיה של רשות השידור. זאת מדגישה מסחור יזום, אם כי כפוי, של תוכן, שבו גם תוכניות מבוססות ידע נאלצו להתאים את מבני התמריצים שלהן כדי להישאר תחרותיות בנוף התקשורתי המשתנה. הדבר מסמן שינוי עדין, אך משמעותי, בפילוסופיה הבסיסית של הטלוויזיה הישראלית. 

לצפייה בחלק מפרקי העונה הראשונה של מקבילית המוחות.

קח סיכון\קח סיכוי ותפוס כיוון – כניסת שעשועוני טריוויה לילדים הכוללים אלמנטים פיזיים 

קח סיכון\קח סיכוי שודרה בערוץ 1 בין השנים 1989 ל-1990, בהנחיית אבי קושניר ולאחר מכן על ידי חני נחמיאס.

בתוכנית, שתי זוגות מתמודדים התחרו בחידות ובמשימות פיזיות. אם הזוג ידע את התשובה לחידה, יכול היה לבחור אם "לקחת סיכון" (סיכוי בהמשך) ולהעביר את השאלה. אם אף אחד לא ידע לענות, בוצעה משימה פיזית. שם התוכנית שונה מ"קח סיכון" ל"קח סיכוי" בהמלצת משרד החינוך, בעקבות תלונות על כך שילדים ביצעו משימות מסוכנות בהשראת התוכנית. 

התוכנית הראשונה של "קח סיכוי" עם חני נחמיאס.

השעשועון תפוס כיוון שודר בין השנים 1993 ל-1994 בערוץ 2 תחת הזכיינית "טלעד", בהנחיית אמנון פישר. 

תוכנית ילדים זו הייתה המשך לקח סיכון וכללה גם היא שני זוגות ילדים שהתחרו בשאלות טריוויה ובמשימות פיזיות. הפורמט שיקף את קודמו, כאשר אי-מענה על שאלת טריוויה עלול היה להוביל לאתגר פיזי. 

שינוי השם הכפוי מ"קח סיכון" ל"קח סיכוי", כפי שצוין קודם, נבע מתלונות על השפעה מסוכנת על ילדים, ומדגיש שכבר בתקופה המוקדמת והפחות מסחרית של הטלוויזיה הישראלית הייתה מודעות ודאגה ציבורית וממשלתית משמעותית לגבי ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של תוכן מדיה, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, מה שמדגיש את המתח המתמשך בין חופש יצירתי בבידור לאחריות חברתית – נושא שיהפוך בולט עוד יותר עם הופעת תוכניות מסחריות סנסציוניות בעתיד.

החלוצה האינטראקטיבית – דובל'ה 

דובל'ה שודרה בשנת 1993 בטלוויזיה החינוכית 2, ולאחר מכן בערוץ 1 בין השנים 1995 ל-1997. את התוכנית הנחו עינב גלילי ורונית כפיר.

דובל'ה היה שעשועון טלוויזיה אינטראקטיבי שבו המשתתפים התקשרו לאולפן מהבית ושלטו בדמות משחק וידאו בשם דובל'ה, באמצעות לוח המקשים של הטלפון הביתי. לאחר ניווט במסלולי מכשולים, המתמודדים נדרשו לענות על שאלת טריוויה מתוך אחד משלושה נושאים שבחרו.

התוכנית מוכרת כ"שעשועון המחשב האינטראקטיבי הראשון מסוגו בישראל", ששילב אלמנטים מוקדמים של משחקי וידאו עם טריוויה מסורתית, ומייצגת ניסיון מוקדם, אם כי מוגבל טכנולוגית, לשבור את מודל הצפייה הפסיבי בטלוויזיה. 

מדובר ברצון לערב את הקהל מעבר לצפייה בלבד, המבשר על השילוב המאוחר והמתוחכם יותר של פלטפורמות דיגיטליות, אפליקציות מובייל והשתתפות מקוונת בזמן אמת בשעשועוני טריוויה. הדבר ממחיש כיצד התקדמות טכנולוגית מאפשרת מעורבות קהל מורכבת וסוחפת יותר בפורמטים של שעשועונים.

פיצוחים - ידע כללי לאורך זמן 

פיצוחים היה חידון טלוויזיה ישראלי ששודר בין השנים 1985 ל-1995 בערוץ 1. התוכנית התמקדה בשאלות ידע כללי, כאשר המתמודדים חולקו ל"כחולים" ו"לבנים", והתחרו בפתרון שאלות כדי להגיע ל"פיצוח".

_{הכוורת שעל המתמודדים היה לפצח | צילום מסך: ויקיפדיה.}

משך שידורה הארוך של התוכנית מעיד על משיכה עקבית לאתגרי ידע פשוטים. אורך החיים של תוכנית זו, למרות המורכבות והמסחור הגוברים של פורמטים אחרים, מצביע על תיאבון קהל מהותי ומתמשך לתחרות ידע קלאסית ובלתי מעורערת, מה שמרמז על משיכה בסיסית של בחינת הידע הכללי כמוקד משיכה חזק, וכביטוי לפופולריות המתמשכת של הז'אנר. 

לצפייה בפרקי פיצוחים.

חידון התנ"ך - עמוד תווך תרבותי וחינוכי 

חידון התנ"ך מהווה אירוע בעל חשיבות היסטורית ותרבותית רבה, המזוהה באופן מובהק עם ערוץ 1 בשל אופיו הציבורי. למול העובדה כי מדובר באירוע, אין ספק שתוכנו ושידורו בטלוויזיה שם אותו כקטגוריה בפני עצמה בכל הנוגע לעולם הטריוויה.

_{יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון, יצחק נבון וטדי קולק בחידון התנ"ך הראשון, 1958 | צילום: לשכת העיתונות הממשלתית.}

חידון התנ"ך הוא תחרות לאומית ובינלאומית המתמקדת בידע מקראי נרחב. קיומו הבולט של חידון התנ"ך בערוץ הציבורי, תוכנית שנטועה עמוק בתרבות ובהיסטוריה הישראלית, מעיד רבות על ההבנה שהטלוויזיה הישראלית המוקדמת השתמשה בטריוויה לא רק כבידור אלא ככלי רב עוצמה לשימור תרבותי, חינוך וחיזוק הזהות הלאומית. הוא מדגיש את התפקיד הייחודי של תחומי ידע ספציפיים, כמו התנ"ך, בתודעה הקולקטיבית של האומה, ומבדיל את הטריוויה הישראלית מפורמטים גנריים יותר של ידע, ומשקף את שנותיה המעצבות של המדינה.

שעשועוני הטריוויה בטלוויזיה הישראלית עברו מסע מרתק מאז הקמת השידור הציבורי בשנות ה-60. בתחילה, הם שימשו ככלי חינוכי ותרבותי כשעשועונים כמו מקבילית המוחות הראו כיצד השידור הציבורי נאלץ להתאים את עצמו לתחרות המתקרבת מצד הערוצים המסחריים, על ידי הגדלת הפרסים.

בכתבה הבאה נסקור את שעשועוני הטריוויה בנוף הטלוויזיה הרב-ערוצית שהחלה בסוף שנות ה-90 ועד ל-2010.