האנציקלופדיה האנושית על גבי המסך | דמויות הידענים בקולנוע והמחיר הפסיכולוגי של הטריוויה

העיסוק הקולנועי בדמותו של ה"ידען", אותו טיפוס המאופיין באוצר בלתי נדלה של פרטי טריוויה, עובדות אנציקלופדיות ויכולת שליפה מהירה של מידע כללי, חורג מעבר לשעשוע אינטלקטואלי גרידא. בקולנוע המודרני והקלאסי כאחד, הידענות משמשת צומת נרטיבית טעונה שבה מצטלבים מנגנוני הגנה פסיכולוגיים, מאבקים מעמדיים ויחסי כוח תרבותיים

דמויות הידענים בקולנוע אלו אינן רק פותרות חידות או מנצחות בשעשועונים. הן מנווטות בעולם באמצעות השכלתן ולעיתים קרובות משלמות מחיר נפשי וחברתי כבד על הנטייה להפוך את מוחן לארכיון אנושי. 

בחינה מעמיקה של דמויות אלו חושפת כיצד משמש הידע את הגיבורים בעלילה, באילו דרכים הוא פוגע בהם וכיצד הפכה הידענות לכלי להעברת מסרים פילוסופיים וסוציולוגיים נוקבים לקהל הצופים.

ידע כשריון פסיכולוגי וכנשק מעמדי: המקרה של ויל האנטינג והרמיוני גריינג'ר 

השימוש בידע ככלי נשק תרבותי וכשריון פסיכולוגי בולט במיוחד בדרמה "סיפורו של ויל האנטינג" (Good Will Hunting).

ויל האנטינג, צעיר ממעמד הפועלים בדרום בוסטון שחווה התעללות קשה בילדותו, מחזיק בזיכרון צילומי פנומנלי המאפשר לו לשנן ספרי היסטוריה, אמנות ומדע. בסצנת הבר המפורסמת, חברו של ויל, צ'אקי, מנסה להרשים שתי סטודנטיות מהרווארד תוך שהוא משקר לגבי נוכחותו בשיעורים שלהן. כשקלארק, סטודנט מיוחס ומתנשא, מתערב ומנסה להשפיל את צ'אקי באמצעות הפגנת מינוחים מורכבים על "התפתחות הכלכלה המרקנטיליסטית במושבות הדרום החקלאיות-קדם-קפיטליסטיות", ויל נכנס לזירה.

ויל חושף לפני כל כי קלארק פשוט מעתיק ומדקלם מתוך ספר לימוד ללא שום מחשבה מקורית משלו ומטיח בו את המשפט המוחץ: "לפחות אני לא אהיה חסר מקוריות". הניצחון האינטלקטואלי הופך לניצחון מעמדי עבור חבריו של ויל, כפי שמסכם צ'אקי בקריאה המפורסמת "הילד שלי חכם בטירוף." אולם, כפי שמבהיר לו המטפל שלו, שון מגווייר, בהמשך הסרט, הידענות הכפייתית של ויל היא שריון פסיכולוגי המרחיק אותו מהתמודדות עם כאב, פגיעות ונטישה, כשויל מעדיף להימנע מאינטימיות ולעבוד בעבודות כפיים תוך שימוש בידע שלו ככלי לחבלה עצמית והגנה מפני העולם החיצון.

באופן דומה, בסדרת סרטי "הארי פוטר" (Harry Potter) דמותה של הרמיוני גריינג'ר נתפסת תחילה כדמות "יודעת-כל בלתי נסבלת" על סיפון ההוגוורטס אקספרס. תווית זו מתחזקת בשל רצונה העז להפגין ידע ולרצות את מוריה.

הרמיוני, בת להורים רופאי שיניים שאינם קוסמים, נאלצת להתמודד עם סביבה חברתית זרה ומאיימת שבה היא נתקלת בדעות קדומות ואף בכינויי גנאי פוגעניים כמו "בוצדמית מלוכלכת" מפיו של דראקו מאלפוי.

שקדנותה היתרה ורצונה הבלתי פוסק לרצות את המורים משמשים לה כמנגנון הגנה וכפיצוי על חוסר ביטחון עמוק ששורשיו עוד בבית הספר היסודי בעולם המוגלגים, שם גדלה לצד הורים עסוקים ואומנות מתחלפות. למרות שהתנהגותה הנוקשה מבודדת אותה חברתית בתחילה ומקשה עליה לרכוש חברים, ידענותה הופכת ברבות הימים למגן חיוני עבור חבריה. היא זו שפותרת את חידת שיקוי הלוגיקה המגנה על אבן החכמים ומסייעת ללא הרף לתלמידים מתקשים, כמו נוויל לונגבוטום.

קומודיפיקציה של שכלתנות ושעבוד במדיה התקשורתית: הטרגדיות של "מגנוליה" 

הקשר בין הידענות לבין ניצול קפיטליסטי ומדיה תקשורתית דורסנית זוכה לטיפול טרגי ומעמיק בסרטו של פול תומאס אנדרסון "מגנוליה" (Magnolia).

הסרט מציג שתי דמויות המייצגות את ראשיתו וסופו של תהליך ניצול ילדי פלא בתוכניות חידונים. מצד אחד, ניצב סטנלי ספקטור, ילד פלא בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "מה ילדים יודעים?". סטנלי נרדף על ידי אביו הנצלן, ריק, הרואה בו רק מקור להשגת פרסים כספיים ואינו מגלה כלפיו חום הורי. הלחץ הבלתי נסבל מגיע לנקודת שבר כאשר המבוגרים באולפן מונעים מסטנלי להשתמש בשירותים במהלך הפסקת הפרסומות כדי לא לעכב את השידור, מה שמוביל לכך שהוא מרטיב את עצמו בשידור חי ומחליט למרוד, לברוח ולדרוש מאביו להיות נחמד אליו יותר.

מנגד עומד דוני סמית', המכונה "ילד החידות לשעבר דוני סמית".  דוני, שהיה כוכב החידונים הגדול של שנות ה-60, נשדד מכל זכיותיו על ידי הוריו וכעת הוא מבוגר מנוכר, תלוש ופתטי העובד בחנות אלקטרוניקה.

 דוני נאחז נואשות בעבר ומאמין כי התקנת גשר בשיניו, שהוא כלל אינו זקוק לו, תסייע לו לזכות באהבתו של ברמן צעיר. דמותו משקפת את המעבר הכואב ממעמד של גאון לאומי לאדם מבוגר שאינו מסוגל לנווט במציאות החברתית.  המשפט החוזר של דוני, "יש לי המון אהבה לתת, אני פשוט לא יודע איפה לשים אותה", הופך למוטו המרכזי של הסרט כולו ומדגיש כיצד האינטלקט הצרכני הותיר אותו נטול כלים רגשיים בסיסיים.

טלוויזיה, תרמית וקפיטליזם: משחקי כוח ב"חידון האשליות" חשיפת תרמית הידע מאחורי הקלעים עומדת במרכז הדרמה ההיסטורית "חידון האשליות" (Quiz Show)  בבימויו של רוברט רדפורד.

הסרט מתאר את שערוריית שעשועון הטלוויזיה Twenty-One בשלהי שנות ה-50, שבה הזינו המפיקים את המתמודדים בתשובות מראש כדי לשלוט ברייטינג וברגשות הקהל. הרב סטמפל, יהודי ממעמד הביניים מקווינס, מתואר כמתמודד דברן, נוירוטי ובעל שיניים גרועות, שאינו נתפס כפוטוגני מספיק עבור מנכ"ל נותנת החסות "ג'ריטול". המפיקים מכריחים את סטמפל להפסיד בכוונה על שאלת טריוויה פשוטה יחסית. במקומו מוכתר צ'ארלס ואן דורן, מרצה כריזמטי מקולומביה ובן למשפחת אצולה.

ואן דורן מפותה לשתף פעולה עם ההונאה, תוך שהוא משכנע את עצמו כי הוא עושה שירות ציבורי ומקדם את ערך החינוך באמריקה. הוא אף משתתף במשחקי מוחות אינטלקטואליים תמימים כגון "זהה את השייקספיר" עם אביו מארק, המתרגש מההצלחה הטלוויזיונית של בנו ולא מבין את גודל הלחץ באולפן.

ואן דורן מנסה להצדיק את מעשיו בציטוט מתוך "הסוחר מוונציה": "כדי לעשות צדק גדול, עשה עוול קטן", אך אביו מזכיר לו בזעם כי "השם שלך הוא שלי!" .בסופו של דבר, ואן דורן פורש מרצונו לאחר שהוא מכשיל את עצמו בכוונה על שאלה הנוגעת למלך בלגיה והפרשה כולה נחשפת תחת חקירתו של החוקר הפדרלי ריצ'רד גודווין.

רוברט רדפורד, במאי הסרט, שצפה בשעשועון בצעירותו והרגיש כי הוא צופה ב"שחקנים המשחקים תפקיד", השתמש בסרט כדי להצביע על אובדן התמימות האמריקאי ועל הפיכת האמת המדעית לאשליית שיווק המשרתת את רווחי התאגידים.

ידע החיים מול האקדמיה הממוסדת: נער החידות מבומביי 

בניגוד מוחלט לאשליה הטלוויזיונית המשומנת של המערב, הסרט "נער החידות מבומביי" (Slumdog Millionaire)  מציג תפיסה סוציו-פוליטית שונה בתכלית של ידע וטריוויה.

ג'מאל מאליק, נער יתום משכונות העוני של ג'והו במומביי, מגיע לשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר?" בגרסתו ההודית לא כדי לזכות בתהילה או בכסף, אלא אך ורק כדי שאהובת לבו לטיקה תראה אותו בטלוויזיה. ג'מאל מפתיע את כולם בידע שלו, מה שמעורר את קנאתו וחשדו של המנחה פרם קומאר, המזעיק את המשטרה לעצור ולענות את ג'מאל בחשד לרמאות.

הסרט מוכיח כי כל תשובה שג'מאל ידע נטבעה במוחו באמצעות חוויות הישרדות קשות וטראומטיות. הוא ידע מי הדמות המופיעה על שטר המאה דולר (בנג'מין פרנקלין) לא מתוך השכלה אקדמית, אלא דרך היכרות עם תיירים אמריקאיים בעת שעבד כמדריך טיולים לא רשמי בטאג' מאהל וסייע להם לנווט תוך שהוא עוקץ אותם באמרות שנונות כמו "ספר ההדרכה נכתב על ידי קבוצה של קבצנים הודים עצלנים". הוא ידע את שמו של אמיטאב באצ'אן משום שבגיל חמש קפץ לתוך בור שפכים של בית שימוש ציבורי כדי להשיג את חתימתו של הכוכב.

הסרט מעביר מסר חריף על ההצטלבות של גלובליזציה, מעמד וגזע, שבה האליטה ההודית והמשטרה מסרבות להאמין כי נער אשפתות מסוגל להחזיק בידע כזה ללא רמאות, כששיטת הקאסטות העתיקה בהודו המבטאת את החלוקה המעמדית בהודו אכזרית לא פחות מזו הקפיטליסטית וכזו המונעת מהחלשים לקבל נתח מהעושר החדש.

המנעד הרחב של ידענות בקולנוע: מאנקדוטות קומיות ועד למנגנוני הישרדות נרטיביים 

מעבר לדרמות הגדולות והטרגדיות האישיות, השימוש בידע טריוויאלי משמש בקולנוע גם כמראה אקזיסטנציאליסטית או כלי קומי שנון.

בסרט "לקום אתמול בבוקר" (Groundhog Day), פיל קונורס מנצל את לולאת הזמן האינסופית שבה הוא תקוע כדי לשנן את כל התשובות לשעשועון הטלוויזיה "ג'פרדי" (!Jeopardy)  ובכך מציג למשפחה המארחת שלו אשליה של גאונות אלוהית, בעוד שבפועל מדובר בתוצר של חזרה מונוטונית ושעמום קיומי.

בסרט "גברים אינם יכולים לקפוץ" (White Men Can't Jump) דמותה של גלוריה מנהלת מערכת יחסים מתוחה המבוססת על שאיפתה להגיע לשעשועון "ג'פרדי", כשהיא משננת באובססיביות פרטי מידע בלתי שימושיים כדרך להיחלץ מחייה הקשים.

אפילו בסרטי הרפתקאות וגיבורי-על כמו "ספיידרמן: השיבה הביתה" (Spider-Man: Homecoming), אנו רואים את הגיבורים מתכוננים לחידון האקדמי הלאומי ,(Academic Decathlon) כאשר הטריוויה משמשת כמרחב של נורמליזציה חברתית עבור בני נוער בעלי יכולות יוצאות דופן המנסים להשתלב בתיכון.

בסרטים אלו, כמו בדרמות ההיסטוריות, הידענות הופכת את הדמויות למסקרנות ומיוחדות משום שהיא מעניקה להן כוח שאינו פיזי. בעידן שבו כוח נמדד לעיתים קרובות בכוח זרוע או בממון, הגיבור הידען מציע אלטרנטיבה של עוצמה מנטלית. עם זאת, הקולנוע אינו מהסס להראות כי עוצמה זו מלווה כמעט תמיד בתחושת בדידות עמוקה, שכן האוכלוסייה הכללית מתקשה להבין או לקבל את הטיפוסים המשקיעים את זמנם בשינון פרטי מידע נידחים.

מה הקהל לומד מהאינטלקט הקולנועי? 

הניתוח של דמויות הידענים בקולנוע מעלה מספר מסקנות ותובנות פילוסופיות לגבי היחס של התרבות המודרנית להשכלה ולמידע.

ראשית, הקולנוע מזהיר בעקביות מפני הפער שבין אינפורמציה לבין חוכמה. הדמויות המורכבות ביותר, כמו ויל האנטינג או דוני סמית', מדגימות כי היכולת לשלוף עובדות או לפתור חידות אינה ערובה לאושר, להערכה עצמית או ליכולת ליצור קשרים אנושיים בריאים. החוכמה האמיתית, כך נרמז לצופים, אינה נמדדת בכמות הספרים שנקראו או בשעשועונים שנוצחו, אלא ביכולת לחוות פגיעות ולפתוח את הלב בפני האחר.

שנית, קיים מסר של ביקורת חברתית חריפה נגד הפיכת האינטלקט האנושי לסחורה בשירות תאגידי המדיה והרייטינג. השימוש הציני בילדי פלא ובמתמודדים תמימים מבהיר כי המדיום הטלוויזיוני נוטה להחפיץ את הידע ולהפוך אותו לקרקס ראווה המשרת אינטרסים כלכליים, תוך רמיסת נפשם של הגיבורים.

לבסוף, דמויות אלו מציעות פתח לתקווה לגבי הדמוקרטיזציה של הידע. דרך דמויות, כמו ג'מאל מאליק, הקולנוע קורא תיגר על המונופול האקדמי של המעמדות הגבוהים ומראה כי חוכמת הרחוב וניסיון החיים הנרכש מתוך קושי ומאבק הם מקורות ידע לגיטימיים ורבי-עוצמה, לעיתים אף יותר מהשכלה ממוסדת וקרה. בכך הופך הגיבור הידען לסמל של עמידות, הישרדות ואמונה בכוחה של הרוח האנושית אל מול מציאות חברתית מורכבת.