יותר מסתם משחק: המדע המפתיע שמאחורי הטריוויה המוזיקלית

למה אנחנו מסוגלים לזהות שיר של ה"ביטלס" תוך שבריר שנייה, אבל שוכחים איפה הנחנו את המפתחות? ואיך קורה שדווקא השירים הכי "מעצבנים" הם אלו שמובילים אותנו לניצחון בערבי טריוויה? בכתבה הבאה נבצע צלילה אל המנגנונים המופלאים של המוח המוזיקלי

זה קורה כמעט לכולנו. הצלילים הראשונים של הגיטרה ב-"Hotel California" בוקעים מהרמקול ותוך פחות מחצי שנייה, עוד בטרם הזמר החל לשיר, המוח שלנו כבר "ננעל" ואנו יודעים את שם השיר, את הלהקה ולעיתים גם את הריח של המכונית הישנה שבה שמענו אותו לראשונה. 

בעולם הטריוויה, המוזיקה היא לא רק בילוי. היא ביטוי וחלון ראווה ליכולות הקוגניטיביות המרשימות ביותר שלנו.

המרוץ נגד השעון: זיהוי ב-300 מילי-שניות 

הדבר הראשון שיוצא דופן בטריוויה מוזיקלית הוא המהירות. 

מחקרים שנערכו באוניברסיטת אמסטרדם, במסגרת פרויקט "Hooked on Music" , גילו כי המוח האנושי זקוק לפרק זמן זעום שנע בין 100 עד 300 מילי-שניות בלבד בכדי לזהות שיר מוכר. מדובר על זמן קצר יותר ממצמוץ עין. 

המוח שלנו לא מחכה למילים. הוא מזהה "חתימה שמיעתית" הכוללת שילוב של קצב, גוון קול ותדרים ומריץ חיפוש ב"בסיס הנתונים" העצום שלו במהירות שלא הייתה מביישת שום מחשב-על.  

מכונת הזמן של הרגש 

בניגוד לטריוויה קלאסית, שבה המידע מאוחסן בזיכרון הסמנטי, הכולל עובדות יבשות, המוזיקה מקודדת בזיכרון האפיזודי והרגשי. ד"ר ויקטוריה וויליאמסון, חוקרת ידועה בתחום הפסיכולוגיה של המוזיקה, מסבירה כי מוזיקה משולבת באזורים במוח כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס. 

זו הסיבה ששאלת טריוויה על להיט משנות השמונים לא רק מעלה את שם המבצע, אלא מעוררת את תופעת "גבשושית הזיכרון" (Reminiscence Bump). מדובר בתופעה פסיכולוגית שבה זיכרונות מגיל ההתבגרות נשמרים בעוצמה גבוהה פי כמה מכל תקופה אחרת. בחידון מוזיקלי, אנחנו לא רק "יודעים" את התשובה אלא גם "מרגישים" אותה. 

חוקרים יודעים לומר כיום כי הזיכרון המוזיקלי הוא אחד העמידים ביותר בטבע האנושי. גם במקרים של דמנציה מתקדמת, היכולת לזהות מנגינות ולהשלים מילים לשירים נשמרת לעיתים קרובות הרבה אחרי שזיכרונות אחרים דועכים.

פרדוקס "על קצה הלשון" 

אחד הרגעים המתסכלים והמשעשעים ביותר בטריוויה מוזיקלית הוא המצב שבו המשתתף מזמזם את המנגינה בדייקנות, אך לא מצליח להיזכר בשם הלהקה. בתחום המדע מכנים מצבים אלו כ- Tip-of-the-Tongue state.

הסיבה לכך היא שהמוח מפריד בין הזיכרון הלא-מילולי (המלודיה) לזיכרון המילולי (השם). בחידוני מוזיקה, המתח הזה יוצר דינמיקה ייחודית ובה ניסיון של הנשאל "לדוג" את המילה החסרה מתוך הלחן שמהדהד בראשו.

המסע של השעשועון המוזיקלי 

בעוד שהמדע מנסה לפצח את הקשר שבין המוליכים העצביים לתווים, תעשיית הבידור הבינה כבר מזמן שמדובר במכרה זהב של רייטינג. השעשועון המוזיקלי הוא ז'אנר ייחודי. הוא לא דורש מהצופה תואר אקדמי, אלא רק אוזן קשבת וזיכרון ללהיטי העבר. 

הכל החל אי שם בשנות ה-50 של המאה הקודמת עם הפורמט המיתולוגי "Name That Tune". שם נולד אחד הרגעים המותחים בתולדות הטלוויזיה בו מתמודד שמצהיר בביטחון כי הוא "יכול לזהות את השיר בשלושה תווים בלבד". המכניקה הזו ניצלה בדיוק את מה שהחוקרים גילו עשורים לאחר מכן והיא היכולת המופלאה של המוח לבצע "השלמה תבניתית" מתוך רסיס של אינפורמציה שמיעתית.

_{הלוגו הרשמי של Name That Tune. משעשועני הטרוויה הוותיקים והמוצלחים שהחל עוד בשנות ה-50.}

 בעשורים האחרונים, השעשועונים הפכו למתוחכמים יותר. תוכניות כמו "Don't Forget the Lyrics!" העבירו את הדגש מהלחן למילים וחשפו את הפרדוקס המוכר בו אנחנו יכולים לזמזם מלודיה מורכבת של בטהובן, אבל להיכשל בלהיט פופ פשוט ברגע שהמוזיקה נעצרת ועלינו לשלוף את המילה המדויקת.

_{הלוגו הרשמי של Don't Forget the Lyrics!. שעשועון טריוויה מוזיקלי שהגביר את האתגר המוזיקלי.}

 בעידן המודרני, הטכנולוגיה הצטרפה למשחק. בתוכנית"Beat Shazam"  המשתתפים כבר לא מתחרים רק זה בזה אלא בבינה המלאכותית. האתגר הוא לנצח את האלגוריתם של אפליקציית זיהוי השירים הפופולרית ובו בעצם קרב של אינסטינקט אנושי מול כוח עיבוד דיגיטלי.

_{הלוגו הרשמי של Beat Shazam. שעשועון טריוויה שבו האתגר שעומד מנגד הוא הטכנולוגיה עצמה.}

 בישראל, לטריוויה המוזיקלית תמיד היה תפקיד נוסף והוא, בין היתר, גיבוש זהות. אם בעולם המערבי מדובר בבידור נטו, אצלנו השעשועונים המוזיקליים הפכו למדורה שבטית. 

התוכנית "לא נפסיק לשיר" של תחילת שנות ה-2000 לא הייתה רק תחרות ידע, היא הייתה חגיגה של "הישראליות". הפורמט, שהתבסס על זיהוי שירים לפי מילה אחת או השלמת משפטים, הוכיח שהפסקול המקומי צרוב לנו ב-DNA  הקולקטיבי. לפניו היו אלו תוכניות כמו "תן קו" המיתולוגית, ששילבה בין חידון חזותי למוזיקלי (ונושאים נוספים אחרים) וגרמה למדינה שלמה לנסות ולנחש שיר של נעמי שמר דרך איור של קריקטוריסט.

ניתן לסכם ולומר שמה שהופך את הטריוויה המוזיקלית ליוצאת דופן באמת היא העובדה שמדובר באתגר רב ממדי. שאלה טובה בחידון לא תעסוק רק בתווים, אלא תמתח קווים בין אמנות חזותית (למשל, עטיפות אלבומים איקוניות), היסטוריה פוליטית  (שירים שנכתבו כמחאה או שינו פני הדור) ואף אתגרי טריוויה הכוללים סיפורים אנושיים מעולם המוזיקה.